אלוהים תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות
את האומץ לשנות את שביכולתי
ואת התבונה להבדיל ביניהם
אז זהו שלא!
אם אנחנו מבינים שהמקור הוא בתוכנו…
אז למה אנחנו ממשיכים לבקש את זה ממקור חיצוני?
למה שלא נבקש את זה ישירות מעצמינו?
אולי כי חלקנו מאמינים שאלוהים זה אנחנו או אנחנו זה הוא?
אז למה אנחנו אומרים "אלוהים תן בי את הכח…"
במקום לפנות לעצמנו ולבקש את אותה הבקשה?
בהנחה כמובן שאדם עושה איזו שהיא הבחנה מתבקשת בינו לבין המושג אלוהים, גם אם הוא מאמין שהוא חלק מאלוהים או אלוהים זה הוא, או אלוהים זה כל וכו'…
ולאן אני חותר?
לא משנה כמה נשאף לספר לעצמנו סיפור של זהות ביננו לבין הטבע/אלוהים וכדו', השימוש בשפה בסגנון הזה, מעביר את הכח החוצה מאיתנו אל משהו שחסדו אמור להעניק לנו משהו…
וזאת לדעתי, דרך טובה מאוד לאדם להרגיש חוסר ביכולת הזו…